דרכים שונות של הצבת אצבעות באצבע בייסבול
תוכן עניינים:
כפפת בייסבול עבר שינויים רבים במחצית המאה האחרונה. רוב הכפפות יש חלקים עבור כל ארבע אצבעות אגודל, עם כל סעיף בנוחות מחזיק את האצבע המתאימה. עם זאת, שחקני בייסבול רבים לא לשים את כל האצבעות שלהם בכל החורים. העדפות בדרך כלל לחזור לגיל הרך או צופה הורה לשים על כפפה בייסבול עם דפוסי אצבע שונים.
וידאו של יום
מיקום אצבע רגילה
->
הדרך הרגילה לשים את האצבעות בכפפה היא למקם כל אצבע בחריץ בודד שהוקצתה לו. חריצים אלה הם ארוכים מספיק כדי להתאים לכל אצבע והם נותנים לשליטה מעולה שליטה על הכפפה. זו הדרך הרגילה למקום אצבעותיך בכפפה היא בסדר כל עוד הוא משאיר את הלובש בביטחון כי הוא יכול לבצע כל משחק שמגיע דרכו.
Finger Out
->
זוהי הדרך השנייה הנפוצה ביותר לשים אצבעות כפפת בייסבול. שלוש האצבעות בחוץ על היד לתפוס שלך להיכנס החריצים שהוקצו על ידי היצרן. עם זאת, האצבע מונחת על החלק האחורי של הכפפה. הצבת האצבע על גב הכפפה מעניקה למשתמש שליטה רבה יותר. על ידי סגירת כפפה עם האצבע מבחוץ, המשתמש מרגיש שהוא יכול לסגור את הכפפה מהר יותר עם שליטה רבה יותר. הרגל זה היה כנראה התחיל מוקדם מאוד בקריירה של המשתמש בייסבול והוא מוצא את זה פשוט יותר פשוט להמשיך עם זה לעשות התאמה.
שני אצבעות בחוץ בסעיף אחד
->
מניחים את שתי האצבעות החיצוניות בקטע שאמור לעבור לאצבע הקטנה על היד המושכת. בדורות האחרונים, כפפות רבות נעשו כך. במקום שיש חריץ אחד לכל אצבע, היתה לכפפה חריץ לאצבע המורה, חריץ לאצבע האמצעית וחריץ אחד לשני האצבעות החיצוניות. חריץ זה היה גדול יותר מכל השאר, משום שהוא הכיל שתי אצבעות. התיאוריה היתה ששתי האצבעות החיצוניות האלה עבדו טוב יותר בד בבד עם סגירת הכפפה מאשר על ידי האצבע והאצבע הקטנה (הזרתית), ואין להן כוח, תיאום ומיומנות כמו המדד והאצבעות האמצעיות. שחקנים רבים מעדיפים להפעיל כפפה כך ועדיין לעשות.
